כל מי שהייתי איתם ביסודי כבר מוכר דברים בגוגל, או נהיה איש עסקים.
וזה מעציב אותי מכיוון שאני עדיין אותה ילדה, אותה ילדה שמפחדת מחשבון פשוט ,ילדה שעדיין חייה בעולם משלה, אותה ילדה שלא מתעניינת בלימודים ומתעניינת באומנות יותר.
ואני לא מבינה למה אני לא יכולה להיות כמו כולם, ולהתבגר סוף סוף .
ואז הבנתי שאני לא התחרות אם אף אחד ,ולהפך אני זאת שמתחרה מול עצמה ואני היחידה שלא גאה במי שהיא. ושזה לא משנה אם אני אהיה אשת עסקים, או האדם המוכשר בעולם אבל אני תמיד ארגיש שאני לא.
בגלל משהו לא קשור מכיוון שאני שמנה ושאני לא דואגת לגוף שלי מספיק, או בגלל שאני לא 24/7 בשליטה על הרגשות שלי.
אבל אני שחכתי דבר אחד שאני בן אדם ושכל אחד הוא שונה בזה בסדר גמור.
אני פשוט כמו הים יום אחד רגוע ,ויום אחד סוער.
;){kind=link}